Blue Ecosystems יעוץ סביבתי, בהנהלת ד"ר רחלי עינב - מערכת האצות הירוקיות

 

רחלי עינב - מגדיר אצות
 
 

 

עברית English 

 



דף הבית >> מגדיר אצות >> אצות ירוקיות >> מערכת האצות הירוקיות
 | מגדיר | שפות : עברית English | العربية | צור קשר|
אצות אדומיות | אצות ירוקיות | אצות חומיות
מערכת האצות הירוקיות Chlorophyta 
 
 
מערכת הירוקיות היא הגדולה במערכות מבחינת מספר המינים הכלולים בה. היא מכילה  כ500- סוגים וכ-8000 מינים - אצות חד-תאיות, רב-תאיות ולעתים רב-גרעיניות. 90% מהמינים מתפתחים במים מתוקים ורק 10% בים. לרוב המינים היבשתיים תפוצה קוסמופוליטית ומעטים הם האנדמיים. גם לרוב  המינים הימיים תפוצה רחבה. המערכת מתאפיינת בשונות גבוהה בתוך המין כתוצאה מהקוסמופוליטיות ומשך האבולוציה.
ברוב המינים הגדלים במים מתוקים שולטת הצורה ההפלואידית. מינים אלו מתרבים ברבייה אל-מינית בדרך כלל, ורק לקראת סוף העונה מתרחשת רבייה מינית. הזיגוטה הנוצרת מתעטפת בקרום שיאפשר לה לעבור עונת יובש, או כפור, מחוץ למים. ברוב המינים הימיים שולט השלב הדיפלואידי ורק לפני הרבייה המינית מתבצעת חלוקת הפחתה. בכמה מינים לא נצפתה רבייה מינית, אלא רבייה אל-מינית בלבד. זואוספורות (תאי רבייה אל-מיניים) נפוצות במינים רבים. מערכת הירוקיות היא הקבוצה הקדומה (הפרימיטיבית) ביותר שבה נצפה חילוף דורות.                       
הצבע הירוק של התאלוס מעיד על ריכוז גבוה של כלורופיל a. הצמחים מכילים גם כלורופיל b וקרטנואידים. חומרי התשמורת הנפוצים אצל הירוקיות הם עמילן ולעתים שמן. פיגמנטי ההטמעה וחומרי התשמורת של הירוקיות דומים בהרכבם לאלו של הצמחים העילאיים. ואכן לדעת חוקרים רבים, האצות הירוקיות הן אבות צמחי היבשה. דופן התא מכילה תאית, לעתים בלוויית גיר, אך יש גם מינים חסרי דופן. על אף התפוצה הרבה של הירוקיות, ובניגוד לאדומיות, ערכן הכלכלי מצומצם. מינים מסוימים משמשים למיחזור מים או כמזון לדגים ולחסרי חוליות.
כאמור, הסיסטמטיקה של הירוקיות מסובכת ושנויה במחלוקת. ההבדלים בתוך הקבוצה נקבעו על פי נוכחות אנזימים מסוימים (דה הידרוגנז), על פי מיקום השוטונים ועל פי שלבים מסוימים בחלוקה המיטוטית. בעבר חילקו את הירוקיות לשתי קבוצות (או קווים אבולוציוניים): Bryophytan line לעומת Chlorophycea line. על סמך מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני ומחקר ציטולוגי משווה, הוחלט לחלק את מערכת הירוקיות לארבע מחלקות (Mattox and Stewart, 1984) כדלקמן:
מחלקת החסניות (Ulvophyceae) - בתאי הרבייה של בני המחלקה מופיעים מספר שוטונים, לעתים שניים או ארבעה, השוטונים מחוברים באמצעות אברונים מיוחדים (Microtubular root). כמעט כל המינים של המחלקה הם ימיים. את המחלקות האחרות נזכירן בקיצור: מחלקת ה -Micromonadophyceae, מכילה אצות ירוקות, פרימיטיביות במובנים רבים, בעלות שוטונים פשוטים. נראה שמקבוצה זו התפתחו המינים האחרים במהלך האבולוציה. מחלקת ה-Chlorophyceae, נחלקת לתשע סדרות, וברובה מכילה מינים החיים במים מתוקים. מחלקת הכאריות (Charophyceae) מכילה מינים המצויים במים מתוקים, רובם מיקרוסקופיים. יש חוקרים הסבורים שיש להפריד את הכאריות מסדרת הירוקיות ולהעבירם למערכת עצמאית. מחלקת הכאריות מכילה ארבע סדרות. המינים אינם קשורים לים.

מחלקת החסניות (Ulvophyceae)
בפרסומים שונים נמצא כאמור חלוקות שונות לסדרות למשפחות ולמחלקות. במערכת הירוקיות בולט במיוחד השוני בחלוקה לטקסונים של אותן קבוצות. להלן תאורן של חמש  הסדרות הנזכרות בספרנו והמשתייכות למחלקת החסניות.

סדרת החסניתאים (Ulvales): אצות ירוקות, נפוצות מאוד בתחום העליון והאמצעי של אזור הכרית. גוף העלה בנוי משתי שכבות תאים בלבד; בחסנית (Ulva) הן צמודות זו לזו, ובפרשדונית (Enteromorpha) התאלוס גלילי ושתי שכבות התאים מפורדות. בנות הקבוצה מועדפות על דגים, ונאכלות גם על ידי בני אדם אך חשיבותו הכלכלית מועטה. מינים מסוימים משמשים להעשרת "אגנים ירוקים" המיועדים למיחזור וטיפול בשפכים. בשל המבנה הפשוט, התפוצה הקוסמופוליטית והדמיון לצמחי יבשה, משמשים מינים מסוימים של החסניתאים למטרות מחקר. מחזור החיים הוא לעתים קרובות בעל חילוף דורות איזומורפי. מועד השחרור של תאי המין קשור לעתים למחזור הלבנה. הגאמטות נפגשות במים ויוצרות זיגוטה בת ארבעה שוטונים, הזיגוטה נובטת על מצע מתאים.  לספורופיט הצעיר צורת חוט המשתנה במהלך הגדילה לצורתו הרגילה של הצמח. בחופי ישראל מוכרים נציגי הסדרה המשתיכים לשני סוגים: הפרשדונית (Enteromorpha) והחסנית (Ulva).

סדרת הקלדופוראים (Cladophorales): הסדרה בת משפחה אחת, הקלדופריים (Cladophoraceae) - אצות חוטיות, מסתעפות וישרות. פירוש השם: נושאת ענפים, והוא ניתן לה בשל ההסתעפויות של התלוס. הפרטים קשורים למצע,  ולעתים קרובות יוצרים שיחים או גושים ספוגיים. יש שהמינים הגדלים במים מתוקים ניתקים מן המצע עם ההתבגרות וצפים במים באופן חופשי. התאים בעלי גרעיני תא מרובים, בכל תא פרוטופלסט גדול המוקף בכרומטופור, ולעתים קרובות גם ווקואולה גדולה. חילוף הדורות איזומורפי:  הזואוספורות והגאמטות נוצרים בקצה החוט. תאי הרבייה ניידים, דו-שוטוניים. סדרת הקלדופוראים מכילה מינים רבים, דומים זה לזה וקשים מאוד להגדרה, על פי הערכה יש בים התיכון כ300- מינים. על משפחת הקלדופוריים (Cladophoraceae) נמנים הסוג קלדופורה (Cladophora) והסוג חוטית (Chaetomorpha) המשתייכים למשפחה ומצויים בחופינו.

סדרת האלניתאים (Dasycladales): כל המינים בסדרה מצויים בימים טרופיים וסובטרופיים. הסדרה קדומה מאוד וידועים מאובנים שלה מתקופת הסילור. הסדרה קלה מאוד לזיהוי בשל המבנה האופייני. התאלוס רדיאלי, בעל ציר מרכזי הנושא דורים של סעיפים סימטריים צדדיים צפופים מאוד. המינים שלנו משתייכים לשתי משפחות: משפחת האלניתיים (Dasycladaceae) ומשפחת הסוככניות (Polyphysaceae). בארץ מוצאים נציגים של הסוג אלנית (Dasycladus) ושל הסוג סוככנית (Acetabularia), שגם הוא מצוי אך נדיר למדי, הסוג ידוע  בשל העבודות המדעיות הרבות שנעשו עליו.

 סדרת השלוחיתאים (Caulerpales): האצות המשתייכות לסדרה זו הן חסרות צלולוז בדופן התא. התאלוס שלהן מתאפיין בהעדר מחיצות בין התאים (ציאנופיטים). וכן בשני פיגמנטים, (siphonoxanthin, siphonein) אשר לרוב אינם נפוצים בירוקיות והמאפיינים את הסדרה. הסדרה היא ימית, בעלת מינים גדולים יחסית ופרטיה מצויים בימים חמים. שמות נרדפים של הסדרה המופיעים בפרסומים שונים הם:  Siphonales או  Codiales . הסדרה כוללת מספר משפחות, ומתוכן נזכיר את החשובות ביותר מבחינתנו:
משפחת הטחבוניים (Bryopsidaceae), אשר בחלק מהמקורות נקראת משפחת הDerbesiaceae-, מכילה שלושה סוגים. התאלוס הציאנופיטי אינו צובר גיר, מסועף, ובדרך כלל רך למגע. התאלוס מכיל חלולית גדולה המוקפת בציטופלסמה והרבה גרעינים זעירים. דופן התא מופיעה רק באברי הרבייה, ולעתים קרובות התאים מתפצלים בתהליך התקטעות. תאי המין הנקביים כהים יותר ומכילים  12-8 כלורופלסטים, לעומת תאי המין הזכריים שהם קטנים ובהירים יותר. שחרור הגאמטות הוא מחזורי ומזורז על ידי גורמי סביבה כמו אור ולחץ טורגו. הזיגוטה מתיישבת  על המצע ונובטת בתוך זמן קצר.
 הנציג הבולט של המשפחה גם אצלנו וגם בעולם הוא הסוג טחבון (Bryopsis), אצה עדינה בגוון ירוק כהה, דמויית נוצה, הנפוצה מאוד בתחום הכרית.

משפחת הקודיוניתיים (Codiaceae), המינים הנמנים עליה מהווים אחוז משמעותי באוכלוסיות של הימים הטרופיים. למינים אלו מבנה מורכב ומעניין והם זכו לשפע של שמות עממים: מניפת בת הים - לנפנפת; "אצבעות ברמינן" - לקודיון ו"מברשת הגילוח של נפטון", ל-Penicillus. מחזור החיים הוא אוניברסלי (ראו בפרק המבוא) וברוב הזמן שליט השלב הדיפלואידי. הגאמטות בעלות שוטונים והנקביות שבהן גדולות ולרוב גם כהות יותר מהזכריות. משפחת הקודיוניתיאים  היא אחת המשפחות החשובות של אצות בונות שוניות. צורת ההשקעה של הגיר מיוחדת למשפחה ומאופיינת בכך שהחלבונים החיצוניים מרביצים גיר. נמצאו גם מאובנים של מינים קדומים. המינים האופיניים למשפחה ומצויים בחופי ארצנו משתייכים לסוגים: קודיון (Codium), צברית (halimeda), נפנפת (Flabellia= Udotea ) ובודליופסיס (Boodleopsis).
משפחת השלוחיתיים (Caulerpaceae) היא משפחה בת סוג יחיד, שלוחית (Caulerpa). אלו צמחים רב-גרעיניים, בעלי שני סוגי פלאסטידים: כלורופלסטים ועמילופלסטים. הסוג נפוץ באזורים טרופיים וטרופיים למחצה, בתחום הכרית ובעומק. אצות הנמנות על הסוג שלוחית הן אצות ירוקות יפות וקלות להגדרה. שמן (העברי וגם הלטיני), שפירושו גבעול זוחל, ניתן להן בשל המבנה המיוחד של התאלוס דמוי הגבעול הנראה כעין שלוחה אופקית או קנה שורש.

לאורכו של ה"שורש" המדומה פזורות קבוצות של ריזואידים חסרי צבע שבאמצעותם נצמדת האצה לתשתית. מבנה זה מאפשר לשלוחית להתפתח גם על תשתית חולית, בית גידול שמינים מועטים של אצות יכולים לגדול בו ולכן הוא פנוי באופן יחסי. מה"גבעול" המרכזי מתרוממות יחידות זקופות, דמויות עלים, השונות בצורתן בין המינים השונים. גוף האצה גדול וקשה יחסית, ומהווה יחידה רציפה חסרת מחיצות ומרובת גרעינים. יציבותו נשמרת באמצעות סיבים קשים המצויים בתוכו ויוצרים מעין שלד פנימי.
מינים מסוימים משמשים כמזון לבני האיים הפיליפינים. אחד המינים של השלוחית, שלוחית רבת עלים (C. taxifolia), הדומה מאוד בצורתו למין שלנו, שלוחית מקסיקנית, התפתח לאחרונה בכמויות מדאיגות בצפון מערב הים התיכון.  מין זה הוא אחד האורגניזמים הימיים הנחקרים ביותר בימינו (ראו אתרי אינטרנט). כל המינים נוחים מאוד  לייבוש ולמחקר, ולכן גם בעבר נעשו עליהם עבודות רבות.

סדרת הסיפונליים (Siphonocladales): אצות ימיות רב-תאיות, שתפוצתן העיקרית היא בימים טרופיים. התאלוס רב-גרעיני. נראה שהרבייה המינית היא איזוגמית ברוב המקרים. בסוג בלוניה (Valonia), נמצאו זיגוטות, אך עד כה טרם נצפו כל שלבי החיים. הפרטים הצעירים מכילים תא ראשוני הדומה לשלפוחית. השלפוחיות מתעבות, נלחצות זו לזו, ולאחר מכן גדלות לאורך ומפתחות ענפים משניים. כל שלפוחית, כולל המאחז, מוצאה מתא ראשוני יחיד. סוגים הנזכרים בספר משתייכים למשפחת הבלוניים (Valoniaceae): אנדיומנה (Anadyomene), בלוניה (Valonia), וקלדופורופסיס (Cladophoropsis).
 

רחלי עינב - ביוגרפיה
בלו אקו סיסטם - החזון
מגוון שירותים - ים
מגוון שירותים - יבשה
פרויקטים ניבחרים


מאמרים ניבחרים

מאמרים עיתונאים
ספרים
דר רחלי עינב - רח' הגת 26 (177) - זכרון יעקב – 30900 - פלאפון - 052-2631645 - פקס-04-6392221 - Email