Blue Ecosystems יעוץ סביבתי, בהנהלת ד"ר רחלי עינב - אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum)

 

רחלי עינב - מגדיר אצות
 
 

 

עברית English 

 



אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum)

Back
דף הבית >> צמחי בר נאכלים >> אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum)

אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum)

אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum) אהל הגבישים נמנה עם משפחת החיעדיים (Aizoaceae), משפחה שרבים בה המינים המדבריים, ואכן יש לו התאמות מפליגות לבית גידול יבש ומלוח. אהל הגבישים הוא מין שגדל על שפת הים. העלים ראויים למאכל, בעיקר העלים הצעירים. יופיו מתגלה בבגרותו, לקראת סוף העונה.
על פי צ'יזיק, מקור השם אהל הוא בגבישים הנוצצים כזכוכית, בעקבות פסוק ה' באיוב כ"ה: "הן עד ירח ולא יאהיל". השורש אהל מופיע עוד כמה פעמים במקורות - בשיר השירים ד' י"ד: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים", ובתלמוד הוא מוזכר כצמח ששימש לכביסה. יקשה עלינו לדעת אם זה אכן הזיהוי הנכון.

אהל הגבישים הוא לרוב צמח חד-שנתי, שמשלים מחזור חיים מהנביטה ועד להבשלת הזרעים במשך כמה חודשים. בתנאים טובים במיוחד, אותו פרט יכול להמשיך ולהתקיים, לייצר פרחים וזרעים, גם במשך שנתיים ואפילו יותר. אהל הגבישים מסוגל להתאים את עצמו לתנאי שפע כמו לתנאי מחסור, במצבים של יובש וחוסר מים הוא משנה את המסלול המטבולי שלו ועובר לבצע פוטוסינתיזה שעיקרה פעילות בלילה (CAM) פחות יעילה מבחינת קצב הגידול אבל הרבה יותר חסכונית במים.

העלים, הגבעולים, ובעיקר עלי הגביע של הפרח, שנשמרים גם בשלב הפרי, מכוסים תאים שקופים שצבעם נע בין לבן שקוף לסגול עז, והם בעלי ברק המזכיר זכוכית (יהלומים) או אגלי טל. מוצאם המורפולוגי הוא מתאי האפידרמיס שמצפים את הצמח. מלבד המראה הנוצץ, שהוא מיוחד מאוד בצבעוניות ובטקסטורה, הרי שאותם גבישים קריסטליים משמשים גם מוצא לעודפי המלח ונאגרים שם. התפתחות הגבישים היא לקראת עונת הפריחה שבסוף האביב. הגבישים האדומים מושכים את עינם של המאביקים לפרחים הלבנים, שנפתחים בבוקר ונסגרים אחר הצהריים, לקראת סוף יום העבודה של החרקים היומיים. אהל הגבישים הוא אחד הצמחים הנאים ביותר של חוף הים. השם העממי שלו "צמח הקרח" (Ice Plant) מתאר גם הוא את הגבישים השקופים, ואולי את הרהורי לבם של המבקרים בקיץ בים.

כמו רבים מצמחי המדבר, האהל מכוון את עונות הצימוח ואגירת הסוכרים לחורף, התקופה הקצרה שבה יש מים בשפע במדבר, ועל כן עלי החורף הם רכים, עסיסיים וטעימים. העלים משמשים בכל תחליפי התרד, ויש בהם מליחות מסוימת. במצבי חירום בראשית הקיץ ניתן לאסוף גם את הזרעים ולאכול אותם, אבל אנחנו לא עד כדי כך רעבים.

מין אחר של אהל, האהל הנאכל (Mesembryanthemum edule) שנקרא גם לחם ההוטנטוטים, מהווה צמח מאכל חשוב באפריקה. המין הזה נמצא אצלנו כפליט תרבות וכצמח שמייצב מצוקים חופיים. אצלנו קוראים לו אהל האצבעות או צלקנית החרבות. באפריקה אוכלים אותו טרי או מוחמץ, וכן מבשלים אותו ומכינים ממנו תבשיל רירי. אצל ההוטנטוטים הוא נחשב למעדן, למרות התיאור הלא מלבב שקראתי, שנכתב על ידי אדם לבן. על טעם ועל ריח אין להתווכח.
סלט מעלי אהל הגבישים

חומרים:
אהל הגבישים (Mesembryanthemum crystallinum) עלים צעירים של אהל (מלוא החופן)
סלק טרי
לתיבול: סוכר ומיץ לימון

הכנה:
כדאי לאסוף את העלים בתחילת העונה (אני איחרתי ואספתי לאחר שהגבישים החלו לגדול. עדיין היה טעים, אבל חשנו מעט מליחות ורמז למרירות בעלים).
קוצצים בעדינות את העלים של אהל הגבישים, פורסים את הסלק לפרוסות דקות (שורש טרי, לא מבושל), מתבלים בסוכר ומיץ לימון. ניתן לפנק את הסלט והאוכלים בתוספת של חמניות קלופות.

עונות לאיסוף ולהכנה: ינואר-מרס.

כתבה צילמה והכינה: דר רחלי עינב

רחלי עינב - ביוגרפיה
בלו אקו סיסטם - החזון
מגוון שירותים - ים
מגוון שירותים - יבשה
פרויקטים ניבחרים


מאמרים ניבחרים

מאמרים עיתונאים
ספרים
דר רחלי עינב - רח' הגת 26 (177) - זכרון יעקב – 30900 - פלאפון - 052-2631645 - פקס-04-6392221 - Email