קדד ספרדי מצטרף לשאר מיני הקדדים ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae), משפחה חשובה מאוד ורבת מינים בארץ ובעולם. על פי הערכה, בסוג רשומים 2,000 מינים של קדד, כמעט כמניין כל מיני הצמחים של ישראל. העלים מורכבים, דמויי נוצה ומרובי זוגות של עלעלים, על כן נקל יחסית לזהות את הסוג קדד. להגדרת המינים צריך לרוב לחכות לפרחים ולתרמילים. יש מינים רבים של קדד בצמחייה של ישראל, אבל כאן הזכרתי אחדים שנקרו בדרכי עמוסי פירות. למיטב ידיעתי התרמילים של כל המינים טובים למאכל. למרות ריבוי המינים ותפוצתם הרחבה בעולם, הסוג קדד לא תרם מינים חשובים לחקלאות. נסתפק בתרומתם לחמצן העולמי, לכיסוי של הרים חשופים ולקרבה המשפחתית לפולים ולאפונים.

הקדד הספרדי מוכר גם בשמו העממי קפה שוודי (Swedish Coffee). קולים את הזרעים, טוחנים אותם ומשתמשים כתחליף לקפה. למעשה הדרך היא הפוכה. הקפה הוא התחליף של כל המשקאות שנהגו לשתות באירופה ובמזרח התיכון. מוצאו כנראה מאפריקה, מאתיופיה ומתימן, ויחד עם העבדים הוא הועבר לברזיל ושם הם היוו כוח עבודה זול לגידול ולאיסוף פולי הקפה. הקפה ניטע בחוות ענקיות והציף את העולם. הקפה המודרני בקושי 400 שנה באזור, ואנו קוראים לצמחי המשקה המקוריים תחליף.

קדד ספרדי הוא מין חד-שנתי שאצלנו גדל בשולי כבישים ומלווה את האדם. העלים הירוקים מרובי עלעלים, צפופים וכהים. הפרחים צבעם בז' דהוי, והם קצת מאכזבים. ציפיתי לפרח גדול יותר על צמח כזה ירוק ומלא, אבל הקדד לא מבזבז משאבים על ראווה מיותרת, הוא משקיע בפירות. התרמילים נעשים צרים בפתאומיות עם סלסול אופייני. כל תרמיל מכיל כשבעה זרעים. התרמיל הירוק טעים ונאכל, והעלים, גם הצעירים, מרירים. התרמילים הירוקים נאכלים על תוכנם, והזרעים היבשים נאספים. אפשר לשמור אותם לימי מחסור.

קל לאסוף את התרמילים, שכן כמו הפרחים הם מקובצים באשכולות. מספר הפרחים בכל תפרחת רב ממספר התרמילים הבשלים, ולמרות פריחתם בשיא העונה נראה שלא כולם הואבקו ועל כן לא זכו להבשיל. ראיתי דבורים זעירות מטיילות בין הפרחים, אבל כשהתקרבתי הן נמלטו מפניי. נראה שהצל שלי היה מאיים יותר מהמולת האוטובוסים שחלפו בכביש. הקדד הספרדי לא יפתור את בעיות הרעב בעולם, אך אם פעם תמצאו את עצמכם על הר גבוה, רעבים וקפואים, זו תהיה אופציה סבירה. אני אספתי מעט פירות של קדד, והעשרתי בעזרתם את האורז.