פרי האדמה

מבט אחד אל הצמח הפורח אינו מותיר ספק בדבר המשפחה, משפחת הסוככיים (Umbelliferae או Apiaceae). האמיתה היא פרח קלאסי ללמוד באמצעותו על המשפחה. השם העממי של האמיתה הגדולה הוא תחרת הגברות (Lady’s lace). הפרחים הלבנים אכן אומרים כבוד ומסירות, כמו בימים שבהם הגברות סרגו תחרות. הצמח מרשים מאוד, ועל כן שימש ומשמש לסידורי פרחים, כצמח רקע לבן. באותם ימים, כשהגברות לבשו תחרה, אחד ממוקדי ההערכה לאישה אמיתית היה סידורי הפרחים שלה.

האמיתה נזכרת במקורותינו כצמח תבלין: "וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין. מאי אמיתה ניניא" (שבת קכ"ח, ע"א). אותה ניניא מוזכרת גם כתרופה לבעיות לב: "אמר רב אבא איסתומכא דליבא מאי אסותא? מיתי כמונא כרויא וניניא... ואברתא לליבא בחמרא" (עבודה זרה כ"ט, ע"א).

שני מינים של אמיתה גדלים בר בארץ, אמיתה גדולה (Ammi majus) ואמיתה קיצית (Ammi visnaga). את שניהם ניתן לאכול. ברפואה העממית מכבדים את האמיתה. מרתח מהזרעים ומהעלים, כך מדווח, מרחיב את צינורות הדם והשתן, ועל כן הוא עוזר במקרה של דלקות שתן ואבנים בכליות, אבל גם פועל נגד מחלות קיבה וכן נגד קצרת ומחלות לב. אני תמיד נזהרת עם צמחים שהם תרופה לכל המחלות. עם זאת, אני חייבת לציין שבזרעים איתרו הרבה חומרים חשובים, גם במחקרים מודרניים, ומשתמשים בהם גם ברפואה המודרנית להקלה בהתקפי קצרת.

השורשים של האמיתה מכילים 8-methoxypsoralen, שמשמש כמגן קרינה. הוא מדמה את פעולת הפיגמנטים (שמתרחבים בחשיפה לשמש), ומכאן ההמלצה ללעוס את השורשים להגנה מפני השמש. ידוע על שימוש בזרעי אמיתה כתבלין, בין השאר לשיפור טעמו וריחו של היין.

שלטונות הבריאות של אוסטרליה וניו-זילנד אוסרים לאכול אמיתה גדולה, ובמקום אחד מצאתי הערת אזהרה שייתכן שהצמח מסוכן לבעלי חיים (אבל לא גורם למוות). ואם אנו עוסקים באזהרות, הרי שנוסף על האזהרה הרגילה האומרת שיש לוודא טרם האכילה אם הגדרת הצמח נכונה, כאן אני מוסיפה סימן קריאה, שכן יש מינים רעילים בקרב הסוככים הלבנים והם קשים להגדרה שמתבססת בעיקר על צורת הזרעים הבשלים.

אבל אחרים, פחות חששנים, משתמשים בזרעי אמיתה כתבלין. מדווח מסיציליה שהעלים הצעירים של אמיתה קיצית נאכלים טריים או מטוגנים בתוספת שמן ולימון, ובמקום אחר מצאתי המלצה להשתמש בעלים של אמיתה גדולה לאותה מטרה. וכן, גם את ההמלצה להשתמש בהם כקסמי שיניים מצאתי. אני בחרתי הפעם להכין פשטידה. עוגת אוכל קראנו לה, כשהייתי קטנה.

לפני שניגשתי לבשל, כדי להיות בטוחה בזיהוי, כי הרי במשפחת הסוככיים יש גם מינים רעילים, חיכיתי לפרח הראשון שיצוץ, ואז חיפשתי על ידו את הצמחים הצעירים בעלי אותם עלים. סימן היכר של האמיתה הוא זיף קטן בקצה העלעלים. גם הוא עוזר.

אמיתה

סוככיים

חומרים:

בצק שק"ם (שמנת, קמח תופח, מרגרינה)
צרור עלים צעירים של אמיתה
תירס
מלח ופלפל גרוס
2 פרוסות גבינה צהובה
מעט שומשום

הכנה:

מכינים את הבצק או קונים בצק מוכן אחר. מבשלים את העלים של האמיתה (ללא הגבעולים) במים למשך כעשר דקות. אם אין לכם תירס, אפשר לבשל איתם ירקות אחרים, כגון תפוח אדמה, גזר או קישואים. מוציאים את העלים המבושלים, סוחטים, מקצצים ומערבבים בתירס (או בירקות החלופיים).
מרפדים תבנית בבצק, מערבבים את הירקות והאמיתה, ומתבלים. מכניסים את המלית לתבנית המבוצקת, מכסים בפרוסות של גבינה ובשומשום, ואופים עד שמשחים.

עונות איסוף:

מרס עד יוני.המין נפוץ מאוד, ועל כן אין מגבלה בהיבט של שמירת טבע לאכילה שלו. המגבלה היחידה היא בטיחותית, שכן עם המשפחה נמנים כמה מינים רעילים. יש לוודא את הגדרת המין טרם האכילה.

פשטידת אמיתה

1/2
english flag.png
Logo_RachelEinav_R01-04.png
טלפון:  052-2631645  |   אימייל:  einavr@blue-ecosystems.com  |  רח' הגת 26 זכרון יעקב 3092058