ארכובית הכתמים היא צמח מים נפוץ למדיי. היא גדלה בצד המים ובתוכם, עד כמה שבתי הגידול עתירי מים נפוצים אצלנו. המשפחה נקראת על שם הסוג, ארכוביתיים (Polygonaceae), עובדה המרמזת על חשיבות הארכובית. משפחת הארכוביתיים היא משפחה עתירת עלים טעימים. נמנים עימה האמיך והחומעה שנזכרים כאן בספר, וגם הריבס שאומנם זן הבר שלו אינו מומלץ למאכל, אבל פיתחו ממנו עלים טעימים מאוד שנמכרים בשווקים. הסוג ארכובית בעברית כולל בתוכו למעשה שני סוגים מדעיים - Persicaria ו-Polygonum. השמות הלטיניים השתנו אולם השם העברי נשמר.

סימן ההיכר של משפחת הארכוביתיים הוא נדן קרומי החובק את המפרקים של הגבעול. הנדן הוא תולדה של כמה עלי לוואי שהתאחו ביניהם. לא ברור איך הוא עוזר לצמח, אולי הוא שומר על המריסטמה העדינה הסמוכה למפרק, אבל למנסים להגדיר את המשפחה הוא עוזר מאוד. ממבנה הפרקים נגזר השם העברי של הסוג, ארכובית. ארכובה פירושה בעברית ברך. כבר לא כל כך משתמשים במילה כדי לתאר מפרקי רגליים, אבל על גל ארכובה שמעתי שמדברים בשיעורי מכניקה.

הסוג ארכובית הוא רב מינים. אצלנו מוצאים מינים שונים של ארכובית במשרעת רחבה של בתי גידול, החל ממינים המאפיינים בתי גידול לחים, גדות נחלים כמו ארכובית הכתמים וארכובית צמירה, ועד למינים קיציים ומדבריים כמו ארכובית שבטבטית וארכובית ארץ ישראלית. הראשונים הם בעלי עלים רחבים ורכים, והאחרונים בעלי עלים צרים וגלדניים. אלו ואלו פורחים בעונת הקיץ. אולי רמז לאקלים הממוזג שבו החלה ההתפתחות של הסוג באזור טרופי חם ולח, ומשם הוא נדד דרומה. חלק מהמינים התאימו את עצמם ליובש, וחלק ויתרו על הטמפרטורות הנוחות והם מעדיפים שפע מים.

בדנמרק נמצאו שרידים קפואים של אדם קדמון (Tollund-man and the Grauballe-man) מתקופת הברזל ( 500לפני הספירה). כיוון שערכו אנליזה לקיבה שלו, החוקרים יודעים מה הכילה הסעודה האחרונה שלו. בשני מקרים שונים נמצא שבין השאר הוא אכל תבשיל, כנראה דייסה שהכילה זרעי שעורה וזרעי ארכובית. באותה עבודה (Gudmund Hatt, 1937) הובעה השערה שאולי אפילו גידלו את הארכובית כדי לאסוף זרעים, מעין התלבטות של ראשית החקלאות, אך כיוון שחלק גדול מהזרעים שנאכלו היו קטנים, אין ביסוס להשערה. כיום לא ידוע לי על גידול חקלאי של ארכובית למטרות מזון. כמה מינים משמשים כצמחי נוי.

העלים הצעירים של ארכובית הכתמים נאכלים בסלט, טריים או מבושלים. מסקוטלנד יש גם המלצה לאכול את השורשים של אחד ממיני הארכובית, אבל צריך לבשל אותם זמן רב עד שתפוג המרירות (Johnson, 1862), ואנחנו אצה לנו הדרך. בעלים של ארכובית הכתמים יש חמצמצות מסוימת שמאפיינת את המשפחה, ועל כן התפנקתי ושילבתי אותה בסלט פירות.