גם אם אתם לא בטוחים בהגדרת המין הרי שאת הסוג ואת המשפחה, משפחת הארכוביתיים (Polygonaceae), ניתן לזהות בקלות. יופיה של הארכובית רבת הפרחים והעובדה שמכל מפרק מתפתחים כמה פרחים, הקנו לה בעברית את השמות ארכובית נאה וארכובית צפופה. בארץ היא בעיקר מלווה שדות מעובדים, ועל כן היא נפוצה למדיי.

בעונת הקיץ מתמעטים הפרחים, אבל גם אז אפשר למצוא פריחה של מינים שונים של ארכובית. הפריחה בעונת הקיץ מאפשרת חיסכון במשאבים, אין צורך להוציא אנרגיה רבה על הפרסום של הפרחים שיפרחו ויתבלטו מתוך כלל הצמחים. כיוון שאין הרבה תחרות על תשומת ליבם של המאביקים, הם מגיעים בעונה זו לכל הפרחים, גם לקטנטנים. כשהייתי נערה צעירה אהבתי להכין זרים מפרחי הארכובית – באותם ימים הרגישות להכין זר פרחי בר נחשבה למעלה גדולה אצל נערות. היום, כשהתרבות ממליצה שלא לקטוף פרחי בר, ייתכן שהאופנה הזאת חלפה.

ארכובית רבת פרחים היא מהצמחים שאנחנו חולפים על פניהם ולא תמיד שמים לב שזה מין אחר של ארכובית, וגם אם עצרנו לחפש קשה למצוא עליה אינפורמציה מעבר לשם ולתפוצה. דווקא בפלורה של פקיסטן התייחסו אליה בכבוד, והמידע המועט שמופיע באתרים אחרים לרוב מועתק מהאתר של פקיסטן. לא בצדק, כי כבר המדען השוודי לינה, אבי תורת הסיסטמטיקה, הבחין בה וכלל אותה ברשימות הצמחים שלו משנת 1847.

הארכובית רבת הפרחים היא שיח שמגיע לגובה של עד 70 ס"מ. צבע העלים ירוק כהה, ולעיתים קרובות הם נושרים, אבל כיוון שהגבעולים ירוקים גם הם, הצמח מתפקד כצמח רותמי ומפרנס בהצלחה, גם בתנאי מחסור, את הפרחים הזעירים, לבנים או ורודים, שבסוף הדרך מפתחים אגוזיות קטנות. התפוצה של הצמח אירנו-טורנית, שם הוא מטפס גם להרים גבוהים, ובהתאם למורשת המשפחתית מעדיף קרבה למים.

רבים ממיני הארכובית נאכלים לרוב בתנאי מחסור, כי הם לא טעימים במיוחד. כיוון שהם גדלים בהרבה מקומות, ניסיתי גם אני ובישלתי מרק.