הטוריים, סוג של צמח ממשפחת המצליבים (Brassicaceae), קלים לזיהוי. אלה מינים חד-שנתיים, שממהרים לפרוח וממהרים להבשיל את הפירות. הפירות מתפתחים מהשחלה, ולהם מבנה אופייני כבר מההתחלה ועד להבשלה - כמשתמע משמם, שני טורי זרעים לאורך התרמיל - טוריים בעברית. כמו מינים רבים מהמצליבים הגדרת המינים נעשית על פי צורת הפרי. הפרי הוא הקציץ המפורסם של משפחת המצליבים.

בסוג טוריים יותר מ-30 מינים, רובם אירופיים, וכמה גדלים אצלנו ובצפון אפריקה. כחמישה מינים של טוריים יש בישראל בבתי גידול שונים, וכולם טובים למאכל. טוריים מצויים (Diplotaxis erucoides) הם המקדימים לפרוח וגם הנפוצים ביותר. פריחתם מלבינה ברוב חלקי הארץ בשולי השדות ובשולי הכבישים. מלבד טעמם תכונה נוספת שמתאימה אותם למאכל היא האהבה שלהם לסביבות אדם ולשולי שדות. מין נוסף שנפוץ מאוד בדרום הארץ הוא טוריים זיפניים (Diplotaxis harra). אלו צהובי פרחים, וגם אותם קל לזהות באמצעות שני הטורים של הפרי. זכור לי מוכר ירקות מצומת לקייה שהשתאה לראות את הלקוחה שלו מצלמת את הצמח, ולשאלתי אם הם אוכלים אותו ענה שהם לא, אבל העיזים לפעמים.

כששואלים אותי מה אפשר לאכול אם אבדנו ביער ואנחנו לא מכירים את הצמחייה, תשובה ראשונה בפי היא לאכול את המצליבים. הם חריפים אך אינם רעילים. בדומה למורכבים הקוצניים שמתחמשים בחוחיהם, המצליבים בונים על חריפות טעמם שתרחיק את האוכלים ואינם נוטים לפעולות אלימות של הרעלה כמו בני משפחת האסקלפיים והסולניים. כמעט כל המינים הנמנים עם 150 הסוגים של משפחת המצליבים הגדלים בישראל, בדרך זו או אחרת מתאימים למאכל. לפחות אם אוכלים מהם כמויות סבירות.

טוריים (כל המינים) נאכלים טריים בסלט, מעשירים חביתות, הגבעולים מוחמצים, וגם ניצני הפריחה נאכלים טריים או מבושלים ואפילו מוקפצים בשמן זית. הטוריים המצויים מתאימים מאוד לסלט, וקל פשוט לעקור שושנת עלים אחת ולעטר את הסלט בפרחים. הטוריים הזיפניים פחות נעימים לחיך בגלל הזיפים, לעומת זאת העלים שלהם בשרניים יותר ועל כן אמליץ לטגן אותם קלות או לבשל.