הכרכומים הם בני משפחת האירוסיים (Iridaceae), משפחה של צמחים מרשימים, כל אחד בדרכו, רובם בעלי בצל או פקעת. אין אצלם אחידות בצורת הפרחים, חלקם נכונים וחלקם לא סימטריים; שישה עלי כותרת, אבל רק שלושה אבקנים. מספר האבקנים מבדיל את הכרכומים מהסתווניות שמשויכות למשפחת השושניים, שלה שישה אבקנים. למרות הדמיון הרב בצורת הפרח ובצורת החיים, מדובר בסוגים שונים. כאן אפשר לראות שיש התאמה בתכונות שנובעת מתנאי בית הגידול ואופי המאביקים ולא מסיסטמטיקה משותפת.

בשיר השירים פרק ד, פסוק י"ד, מונה המאהב את מעלותיה של האהובה ומתאר את ריחה הטוב: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים". אין לדעת אם בתיאור הכרכום התכוון המשורר אל אחד ממיני הבר הגדלים אצלנו או אל כרכום תרבותי שהיו מגדלים אותו כדי להפיק ממנו את התבלין הצהוב, שעד היום אפשר לרכוש אותו בשווקים בשם כורכום.

הכרכומים הם צמחי פקעת עמידים לקור ולתנאים קיצוניים. הם לרוב קטנים ונחבאים אל הסלעים, ועל כן בכל פעם מפתיעים מחדש בפרחים הגדולים. לרוב, מכל פקעת עולה פרח יחיד ולעיתים מהצדדים פרחים נוספים מצטרפים מפקעות שכנות ויוצרים מעין תפרחת. הפקעת של הכרכום היא גבעול שחלק מהפרקים שלו מתעבים ואוגרים מזון. בכל שנה מתפתחת פקעת חדשה מעל לפקעת הקודמת.

שני המינים, כרכום השבכה והכרכום הדמשקאי, קרובים מאוד. לשניהם יש סיבים הערוכים בצורת רשת גסה על הפקעת, ומכאן השם. יש חוקרים המאחדים אותם למין אחד. אם תרצו, הפרח של כרכום השבכה גדול יותר וצבעו עמוק יותר, סגול עז עם רשת של עורקים קשה. אצלנו הוא גדל בהרי הגעש של רמת הגולן. לעומת זאת, הכרכום הדמשקאי גדל בהר הנגב באזור מצפה רמון, ובעולם הוא גדל צפונה מאיתנו והלאה. שני המינים גדלים במזרח הקרוב: טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, עירק, אירן וכנראה שגם בירדן, על הרים גבוהים. כרכום השבכה נפוץ יותר בטורקיה, ומשם באה המסורת לאכול אותו. בשאר המקומות הוא נדיר מכדי שתתפתח מסורת סביבו, אם כי זה לא אומר שהוא לא נאכל. שימוש נוסף בכרכום השבכה נובע מיופיו, והוא מיוצא לגינות נוי ברחבי אירופה.

הכרכום הדמשקאי נדיר מכדי שיכתבו עליו בספר. עדויות על אכילה מצאתי כאמור על כרכום השבכה. הפקעות שלו נאכלות לאחר שבושלו במים ונקלו בגריל. אומרים שיש להן טעם נפלא שמזכיר אגוזים. בטורקיה אוכלים את הפקעות בראשית האביב, לעיתים מתבלים בהן מרק יוגורט קר. אני יודעת על המנהג מהספרות, מעולם לא טעמתי אותו אם כי טעמתי מינים אחרים של כרכומים, מאלו שמגדלים בגינות, באותו מתכון. לא העזתי לאכול צמח כל כך יפה וכל כך נדיר אצלנו.