הכשות היא צמח שזוכה להרבה תשומת לב בספרות המקצועית, אבל למרות זאת מעטים הבוטנאים שיודעים להבדיל בין המינים. קשה אפילו לחבר אותו למשפחה, משפחת החבלבליים (Convolvulaceae). אחד מידידיי התגאה באוזניי שמצא על יד עתלית מין נדיר של כשות, שלח אותו למומחה בגרמניה שיעזור בהגדרה, והוא ענה באותו יום: "המין הזה היה מוכר לי רק מספרות, מסוף המאה ה-18 לא מצא אותו שום חוקר והיה חשש שהוא נכחד או אפילו לא היה קיים". הסיבה היא להערכתי היא הרתיעה של הבוטנאים יותר מאשר הנדירות של המינים. גם אני מודה באשמה, מעולם לא ניסיתי להגדיר את המינים השונים של הכשות, ובעת כתיבת שורות אלו יש לי תחושת אשמה קלה.

צמח הכשות, על המינים השונים שלו, הוא טפיל נפוץ למדיי שנודד מצמח לצמח ונטפל לפרטים ממשפחות שונות בזה אחר זה. לכשות אין עלים ירוקים, אלו התנוונו בדרך של האבולוציה, ולפרנסתו הוא חודר לתוך העלים והגבעולים של צמחים אחרים ומוצץ את לשדם, לעיתים עד כדי כליה אבל לרוב הוא משאיר את הפונדקאי בחיים שימשיך לפרנס אותו.

על הגבעולים של צמחי הכשות יש בליטות, אם תרצו ניצנים שמסוגלים לחדור פנימה עד למרקם צינורות ההובלה של הפונדקאי, להתחבר אליהם ולשאוב. השלב היחיד שבו יש לכשות חיבור לאדמה הוא בעת הנביטה. הצמח נובט ללא פסיגים ומעלה למעלה גבעול ארוך ודק שמתחיל להסתובב ולחפש צמח להיטפל אליו. אם לא ימצא פונדקאי בזמן, הוא יתנוון וימות כיוון שאינו מסוגל לפרנס את עצמו. לאחר שמצא פונדקאי ניתק הקשר עם הקרקע, והוא ממשיך בדרך חייו כטפיל מושלם. כשהוא מוצא פונדקאי, הוא נכרך סביבו במהירות, גדל עוד קצת ומתבסס, ואז הוא מוכן לפתח פרחים וזרעים. צבר של פרחים בהירים, זעירים, עשירים בצוף, מזמין את המאביקים לקראת מחזור נוסף של חיים.

הכשות נטפלת כמובן לא רק לצמחי בר אלא גם לצמחי תרבות, ויש עולם שלם של מאמרים בתחום והרבה מכלים המכילים חומרים שמתמחים במלחמה בכשות. ביושר – זה לא מהצמחים שהייתי מביאה הביתה יותר מפעם אחת כדי לנסות. לא הייתי רוצה שהוא יהפוך לדייר קבע בגינה שלי, כי כמו אורחים לא קרואים רבים קשה להיפטר ממנו.

מעטים הדיווחים, אבל מצאתי עדויות על שלושה מינים שנאכלים, מה שאומר שכנראה כולם מתאימים למאכל. בשדה טעמתי אותם כחטיף והם היו די טובים. עלים וגבעולים צעירים נאכלים לאחר בישול. טעמם תפל וצריך לתבל. אצל חלק מהמינים הזרעים נאכלים. לא רציתי לאבד את הכשות במרק או בתבשיל אחר, ומצאתי אותה מתאימה להקפצה. הצמחים מזינים ומכילים עמילן וחומרי תשמורת נוספים, אך הם חסרי טעם.