הלענה, גם היא ממשפחת המורכבים (Compositae), היא לא צמח מאכל חשוב, כיוון שהיא מרירה, אבל היא צמח חשוב מאוד באזורים היובשניים של המזרח התיכון בהיותה צמח מדברי נפוץ מאוד שעוצר את החולות הנודדים ובכך מייצב אותם.

הלענה נזכרת כבר בכתבים מצריים, למשל בפפירוס Ebers. הפפירוס נכתב על ידי נזירים מצרים בשנת 1500 לפני הספירה, אבל מקובל שהמידע שבו הועתק מטקסטים שנוצרו כ-3,400 שנה לפני הספירה. אורכה של המגילה כ-20 מ', ובה 110 גיליונות שבתוכם קרוב ל-700 נוסחאות מאגיות ותרופות, גם כאלו הכוללות שימוש בלענה. זהו צמח נפוץ מאוד במצרים אז ועכשיו. The papyrus contains a "treatise on the הלענה כשיא של מרירות נזכרת כמה פעמים בתנ"ך. ירמיהו (ט, י"ד) מתייחס אליה כצמח מאכל, כאשר אלוהים רוצה ללמד את העם לקח: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ".

המרירות של הצמחים אינה טעימה לנו וגורמת לנו לא לרצות לאכול צמחים מרים, לפעמים זו אזהרת רעילות, אבל במקרים רבים אין נזק באכילתם. אכילה של משהו מר לא רק שלא גורמת לנו לרצות לאכול אותו אלא גם פוגמת בתיאבון הכללי. מניסיוני, כאשר אכלתי משהו מר, וזה קרה לי פעמים רבות בעת שבדקתי התאמה של צמחים למאכל, עבר זמן רב עד ששב אליי התיאבון. זוהי דרך פשוטה ולא מסוכנת להתחיל בדיאטה. השתעשעתי במחשבה של הכנת גלולות דיאטה מרות כדי להוריד את התיאבון למי שתיאבונו רב מהרצוי.

הלענה היא קרובה של התבלין המסחרי טרגון (Artemisia dracunculus), שניהם מתייחסים לאותו סוג ביולוגי. מינים שונים של לענה משמשים כתבלין, להכנת משקאות ולשימורים. מינים אחרים אפילו מומלצים יותר מאשר צמחי לענה חד-זרעית. מצמחי הלענה מפיקים בצרפת את אחד הבשמים הגבריים ביותר. היא אחד המרכיבים החשובים של הבושם (Parfumeur L'Artisan). הבושם נוצר בהשראה של נוזל ירוק בריכוז אלכוהול גבוה וללא סוכר (absinthites oinos), ששמו נקשר לאלת הציד ארטמיס. שימושים בלענה הם לתה וכתוספת לליקרים, שימושים שאינם מתנגדים ואינם הורסים את הטעם המר אלא אוהבים אותו. הכנתי וטעמתי אבל לא אהבתי. תוספת של סוכר שתהפוך אותו לליקר נראתה לי נחוצה מאוד, אבל כאמור המשקה מיועד לגברים קשוחים ולא לעלמות קשקשניות כמוני.