פרי האדמה

את העלקת פגשתי בצעירותי. התגוררתי בבית קטן עם מי שעתיד להיות בעלי. זרעתי לפני הבית ערוגה של גזרים וצנוניות. הצנוניות הבשילו ראשונות, ולקראת ההתמלאות של הגזרים הופיעה עלקת בערוגה. זה נראה לי נחמד, והשארתי אותה. גזר כבר לא אכלנו מאותה ערוגה. מפגש נוסף שלי עם העלקת היה כסטודנטית לתואר ראשון. חובות הלימודים כללו הכנת שני סמינריונים. אני בחרתי ללמוד על העלקת, ומבלי שהתכוונתי צללתי לתוך נושא מרתק. לפחות אז, זה היה אחד הצמחים הנחקרים ביותר בעולם, כיוון שהנזקים שהסבה העלקת לחקלאות היו עצומים. כ-13 מינים גדלים בישראל, כולם עושים נזק לחקלאות וכולם טובים למאכל. קשה להבדיל בין המינים, אולם קל מאוד לזהות את הסוג.

העלקת משתייכת למשפחת העלקתיים (Orobanchaceae), משפחה של צמחים טפילים, חסרי כלורופיל, שמתחברים לשורשים של צמחים אחרים ויונקים את לשדם. המנגנונים שמאפשרים להם להצליח נחקרו רבות, והיום יש פתרון כימי שבעזרתו אפשר להילחם בעלקת כשהיא נטפלת לגידולים חקלאיים. הפתרון הוא דרסטי - חיטוי הקרקע במתיל ברומיד והשמדת כל הצמחים והזרעים שבתוכה, ואז אפשר להתחיל מחדש. זו הדרך היחידה להיפטר מעלקת שהשתלטה על השדה. זרעים של עלקת שומרים על חיוניותם במשך עשרות שנים, ומתעוררים כאשר נמצא על ידם פונדקאי. הם זעירים, נראים כאבקה חומה, ורבים כחול אשר על שפת הים. הם מתפזרים באדמה וממתינים, וכאשר עובר על ידם שורש של צמח מתאים (לא כל הצמחים מתאימים לשמש פונדקאים לעלקת, לחלקם היא אינה נטפלת), עודפי האנזימים שהצמח מפריש לקרקע מזוהים על ידי השורש של העלקת והוא מתחיל להתחלק ומייד מתחבר לתאים של צינורות ההובלה של השורש שעבר על ידו. הוא חייב לקבל מייד מזון, ולא - ממה יגדל? אין כמעט חומרי תשמורת בזרע.

זרע של עלקת שהתעורר לפעילות יוצר בתחילה פקעת שבתוכה הוא אוגר את החומרים שגזל. הפקעות מצויות מתחת לפני הקרקע ומעל, והן הנאכלות. היה מי שהציע שבמקום שהחקלאים ייאבקו להשמדת העלקת, הם יתרגלו לאכול אותה ולגדל אותה. זה לא כל כך יעיל אנרגטית, אבל מעניין. אם חשקה נפשכם בעלקת – אכלו בתיאבון, אבל בבקשה רק איפה שמצאתם אותה, אל תעזרו לעלקת להפיץ את הצמחים שלה למקומות חדשים. קל להתפתות, שכן גם אם צמחי העלקת מנותקים אחרי שעוקרים אותם, מתפתחים מהם זרעים על חשבון חומרי התשמורת שכבר נמצאים בתוכם. לקטוף את הפרחים ולזרוק אותם זה אינו פתרון לבעיה, אלא רק מעצים אותה. הזרעים, כפי שרמזנו, עמידים ושומרים על חיוניות עשרות שנים, ועל כן גם אם תיטעו כרם, שלא נתקף על ידי עלקת, ואחרי 30 שנה תחליטו לעקור אותו ולגדל עגבניות או אפונים, ייתכן שתופתעו.

הפקעת שנוצרת מתחת לפני הקרקע מסתירה לעיתים מעיני החקלאי את נוכחות האויב, והעלקת מרוויחה זמן. הפריחה המתפרצת היא בבחינת סוד גלוי, והיא מזמינה אליה את המאביקים. הפרח בגוונים תכולים, ולעיתים סגולים, עשיר בסוכרים ומהווה מקור משיכה, מבלע (sink) לסוכרים ומים. קצב זרימת החומרים לעבר העלקת בזמן הפריחה הוא מהיר פי 40 מקצב זרימת החומרים הרגיל בפונדקאי, וכך הוא פשוט מתרוקן.

העלקת נאכלת כניצן צעיר, כמו אספרגוס. מצאתי שהכי פשוט לטגן אותה.

עלקת

עלקתיים

חומרים:

פקעות עלקת
בצל
שמן זית לטיגון
מלח ופלפל

הכנה:

שוטפים היטב את פקעות העלקת שנאספו, פורסים ומטגנים קודם את הבצל ואחר כך את הפקעות. מתבלים מתי שרוצים.
חשוב להקפיד לא לזרוק פרחי עלקת למקום שבו יוכלו הזרעים לנבוט ולהיטפל. הזרעים מבשילים על הפרח גם כשהם מנותקים מהקרקע.

עונות איסוף:

ינואר עד מאי.

עלקת מטוגנת

1/2
Logo_RachelEinav_R01-04.png
english flag.png
טלפון:  052-2631645  |   אימייל:  Hubeza.books@gmail.com  |  רח' הגת 26 זכרון יעקב 3092058