בעבר קראנו לעציון פרקרק, ובפי הבוטנאים היה שגור הדקלום "פרקרק דק, יפרוק שמן כמו המלך פארוק". המלך פארוק כבר איננו איתנו, אבל רוחו שורה במדבר והפתגם הזה היה עוזר לי להבדיל בין הפרקרק ליפרוק. וכיוון שכמונו רבים התקשו להבדיל בין הפרקן, הפרקרק והיפרוק, כולם בני אותה משפחה, משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae), הוחלט לשנות את השמות והפרקרק הפך לעציון. מקור השם עציון הוא בהתפלפלות ובהשוואת השם הערבי של הצמח (ג'דה) לשם העברי הקדום עציון (רדואן, בערבית). כך או כך, בתנאים טובים גדל הצמח לגובה של שיח גבוה, כמעט שאפשר לקרוא לו עץ. פרטים יכולים להגיע עד ארבעה-חמישה מ', אם לא כורתים אותם. במזרח התיכון הסיכויים שלהם קלושים, אם כי "עצים" בגובה כשני מ' אפשר למצוא גם כאן.

לא לחינם בדקלום הידוע תואר הפרקרק כדק. הגבעולים שלו ירוקים ומטמיעים, דקיקים ומחולקים לפרקים, והעלים שעליהם זעירים. כל אלו נעשו כדי להקטין ככל האפשר את איבוד המים של הצמח. הוא ממעט לפתוח את הפיוניות בשעות היום, גם אם הוא זקוק לפחמן דו-חמצני כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתזה. כמו מינים אחרים במשפחה, הוא חסכן גדול, ועל כן הוא גדל לאט יותר מאשר מינים ים תיכוניים, אבל בתנאים הקשים של המדבר זה מה שמאפשר לו לשרוד ולהתפתח.

ברג'סטאן שבצפון-מערב הודו, בגבול פקיסטן, העציון הוא אחד מצמחי התועלת החשובים ביותר. הצמח הגיע למצב של סכנת הכחדה, והשלטונות נזעקו לשמור עליו. הצמח נאכל בעיתות מצוקה, וכן הוא משמש מזון לגמלים ולצאן, ואף לבעירה. משורשי הצמח נהגו להכין סבון. היו שורפים אותם לאפר, ואת האפר היו מבשלים במשך כשעה עם חמאת כבשים.

הפרחים והפירות של העציון מתפתחים בצפיפות על הענפים, והם מעוטרים בכנפיות דקיקות האופייניות למשפחה. קל יחסית לאסוף את הזרעים אם חולבים את הענף. הזרעים מובילים לשימוש נוסף של צמחי עציון, להפקת שמן. בפקיסטן הפיקו בעבר שמן מאכל מהזרעים. איסוף הזרעים הוא מלאכה מייגעת, ובינינו - כיום אפשר למצוא שמן זול הרבה יותר בבקבוקים בחנות. עם זאת, בל נשכח שהעציון גדל היטב באזורים יבשים ומלוחים, ומכיוון שברצוננו אנו, תושבי כדור הארץ, לנצל את האזורים האלו לחקלאות ולמגורים, הרי שמושקעים כיום מחקרים בפיתוח זנים עמידים ליובש, שמביאים תועלת. מחקרים שנעשו לאחרונה מראים על ריכוזי שמן גבוהים בזרעים, ואין ספק שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בפיתוח ובניצול של המינים השונים.

במזרח התיכון ידוע לי על שימוש בפרקרק כמאכל לבעלי חיים וכחומר בעירה, ולא ידוע לי על שימוש למאכל אדם. ואף על פי שהספר שלי עיקרו מאכל של צמחי בר, אני מקווה שאף אחד מקוראיי לא יהיה כל כך רעב שיזדקק לאכול את גבעוליו הירוקים של הפרקרק. ובמחשבה שנייה, אני ממתינה לפיתוח המודרני של תועלת ומאכל מהצמח הזה שהוא עמיד לתנאים קיצוניים ומפתח גם בהם נפח גדול של צימוח.

עונות איסוף:: זרעים להכנת שמן, באביב ובקיץ.