רכפה לבנה נמנית עם משפחת הרכפתיים (Resedaceae), משפחה של עשבים או שיחים מרובי אבקנים. יש לנו ממנה נציגים של ארבעה סוגים: הרכפה והרכפתן, בת רכפה וששן. הסוג רכפה הוא הסוג המוביל במשפחה שנקראת על שמה, וגם בארץ רוב המינים מהמשפחה משתייכים לרכפה. קל לזהות את הרכפה וקשה יותר להבדיל בין המינים. יותר מעשרה מינים גדלים בארץ, ומינים רבים במזרח התיכון, שכאן כנראה המקור של הסוג. הגדרת המינים נעשית על פי השינון של העלים, ובעיקר על פי צורתו של הפרי והיחס שבין עלי הגביע לעלי הכותרת. לא תמיד כל המידע זמין כאשר מוצאים צמח פורח, אבל לעיתים קרובות אפשר למצוא אותו בתחתית של עמוד התפרחת או על צמחים שכנים, מעט מבוגרים יותר. לרכפה גבעולים ארוכים עם פרחים לבנבנים, בעלי ריח מתוק. ואם המראה לא במיוחד מושך את העין, האף נמשך לריח. זו כנראה גם הטכניקה של הצמח למשוך ולהזמין אליו את המאביקים. לעיתים קרובות רואים על הרכפה חיפושיות פרחים, אבל גם מאביקים אחרים. העלים של הרכפה עוזרים לה לבצע פוטוסינתזה, ולסיסטמטיקאים להגדיר את המינים. הם לעיתים קרובות שסועים, כך גם עלי הכותרת, והאבקנים מרובים ועל כן יוצרים אווירה של שפע.

ניתן למצוא פרחי רכפה פה ושם כמעט לאורך כל השנה, אבל הפריחה היא בעיקר באביב ובקיץ. הם מבין הפרחים ששיא פריחתם מסמן את סוף האביב. החרקים הרבים הנמשכים לריח המתוק נעצרים לרוב על קצה עמוד העלי, ואז הם מושיטים את החדק שלהם קדימה לעבר הצופנים, שותים את הנקטר ומתמלאים אבקה מהאבקנים הרבים של הפרח.

עוד מאפיין מעניין של הרכפה הוא המבנה של הפרי. היא אומנם שייכת לקבוצת הצמחים מכוסי הזרע, שהזרעים שלה סגורים בתוך פרי, אך התרמילים שלה פתוחים והזרעים גלויים. זהו תעלול של האבולוציה לחזור באופן משני למבנים פרימיטיביים יותר.

גבעולים טריים של רכפה לבנה נאכלים לפעמים טריים ולרוב בסלט מבושל. למרות הריח המתוק והנפלא של הפרחים, לגבעולים יש קצת ריח לא נעים שנעלם אחרי שחולטים את הצמח במים. גבעולי רכפה מתאימים לסלט מבושל, גם לסלט המכיל כמה מינים. בשל מתיקותה היחסית של הרכפה היא מתאימה לבישול גם עם עשבים מרירים. מחלק מהמינים היו מפיקים בעבר שמן, בעיקר מהזרעים. לא ראיתי ולא טעמתי, אבל התיאורים מדברים על שמן צהוב ששימש בעיקר למאור. מהיום שיש לנו חשמל בערבים, הצמח הרבה פחות שימושי.