שום ורוד הוא צמח יפהפה, שעלי הכותרת שלו בגוון ורוד ענוג. ואני, שהצבע הוורוד חביב עליי במיוחד, נהנית ממנו שבעתיים. אני שמחה לראות שגם לי וגם למאביקים, רובם חרקים, יש את אותם מושגי יופי. מעניין מי היה הפרפר, הצרעה או הדבורה שבמהלך האבולוציה העדיפו להאביק את הפרחים הוורדרדים עד שהתכונה הזאת התקבעה באוכלוסייה. וכמובן, ואי אפשר לטעות, שום ורוד שייך למשפחת השושניים (Liliaceae), מה שגורם לרומנטיקנים ליהנות מהפרחים, לרעבים לעקור את הבצלים, ולחובבי הגורמה לתבל בעזרת העלים.

שום ורוד הוא מין של העולם הישן. הוא פולש גם לאפריקה, והוא אחד המינים הפופולריים ביותר למאכל מבין כ-700 מיני שום שידועים בעולם. הוא זוכה לתשומת לב רבה, ובספרות ידועים כתריסר תת-מינים של שום ורוד, המין שגדל אצלינו, תת מין מצרי, נדיר מאוד וזכיתי לראות אותו ולצלם אותו בגן הבוטני של עמיר פז בקיבוץ געש, סימן ההיכר שלו הוא העורק הכהה במרכז של עלי העטיף הורודים. לצד אלו שחושבים שמספר השומים שמניתי מוגזם, יש גם כאלו שסוברים שכדאי לפצל את המין כיוון שהוא מאוד וריאבילי, ואז יעלה מספר השומים הכללי. בדיקות DNA או חוקר נמרץ יכריעו את הכף עם השנים. הדרך עדיין ארוכה לפתרון כל הבעיות הסיסטמטיות, מה גם שהשומים אינם שוקטים על השמרים אלא מייצרים מינים חדשים.

רגע לפני שנאכל כדאי להסתכל על חלקי הצמח: לשום יש קנה שורש מקוצר, שממנו יוצאים העלים בזה אחר זה. חלקם התחתון חבוי באדמה, ועל כן צבעו לבן. הוא אינו מכיל כלורופיל, ולרוב הוא עשיר בעמילן, בסוכרים ובתוספת של חומרי ריח, שאמורים להקטין את התאווה של בעלי החיים לאכול אותו. מהגבעול המקוצר יעלה בבוא הזמן עמוד התפרחת שיקווה לביקורים של מאביקים ולהבשלת זרעים. לאחר מכן יתייבש החלק העל-אדמתי, הגבעול עם הזרעים וקצות העלים. אחרי תקופה של תרדמה – או בשל חורף מושלג או קיץ יבש או כיוון שהמין התפתח באחד מבתי הגידול האלו ושומר על מקצב החיים שהומלץ לו באבולוציה, הבצל ילבלב שוב.

שום ורוד הוא אחד ממיני התבלין המובהקים של השומים. החריפות שלו היא עדינה מאוד, ועל כן הוא מתאים מאוד לאניני טעם ולילדים. הבצלים נאכלים טריים או מבושלים; חיים כתבלין בסלט ומבושלים כתוספת לכל קדירה. גם העלים נאכלים ומתאימים להכנת מטבל עם שמן זית או גבינה או קצוצים בסלט. ניתן לקצוץ אותם ולהוסיף לביצה טרופה, ולטגן חביתת ירק איכותית.