פרי האדמה

השקד המצוי הוא מין נוסף במשפחת הוורדיים (Rosaceae), משפחה שרבים בה מיני העצים המפליאים גם בטעמם וגם ביפי פריחתם. לא לחינם בחרו בשקד כצמח המסמל את חג העצים, הוא ט"ו בשבט, שריד פגני לחגיגת האביב העתיקה שבארץ ישראל הפכה לחג הנטיעות. כל גננת שמכבדת את עצמה מכירה עץ אחד או שניים המקדימים לפרוח, שאליהם אפשר יהיה להביא את הילדים בראש השנה לאילנות וללמד על השקדייה. עצי השקד אינם ענקיים, לפעמים הם בגודל של שיח בלבד. בתחילת החורף הם מתכסים פריחה מרהיבה בגוונים של ורוד ולבן. זה מה שהפך אותם לסמל של החג, ואף הקנה לעצי השקד את כינוי החיבה שקדייה.

כמו הרבה מינים של צמחי תרבות, גם מוצאו של השקד ממזרח הים התיכון. עדיין ניתן למצוא אצלנו עצי שקד הגדלים בבר, בעיקר על קרקעות קירטוניות. בשל העמידות הטבעית שלהם לתנאי הסביבה, לעיתים הם משמשים כקנה לצמחי התרבות הטעימים יותר שמורכבים עליהם. עדויות ארכיאולוגיות המכילות שרידי שקדים יש החל מתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-5,000 שנה. שרידי שקדים נמצאו גם בקברו של תות ענח אמון במצרים. הוא ידע מה טוב...

הפרי בהגדרתו הבוטנית הוא בית גלעין שעיר. למעשה לרוב אנחנו זורקים את הפרי ואוכלים רק את הזרע. לעיתים אוכלים את הפרי הצעיר בשלמותו, כאשר יש לו עדיין ציפה ירוקה וחמצמצה, והקליפה שמתחתיה עדיין לא התקשתה - "שקדים ירוקים".

ציאניד (Cyanid) זכור לנו מהסרטים. הבלש מריח ריח שקדים ומזהה מייד - ציאניד. שבעה מ"ג של ציאניד יכולים להמית בן אדם מבוגר בתוך שניות. היון C≡N- של הציאניד נקשר למולקולות ההמוגלובין שבדם, ומוציא אותן מתפקוד. רק חמצן נקי יכול להציל את מי שאכל ציאניד. החומר המופק מהזרעים של השקד נקרא אמיגדלין, והוא מתפרק ויוצר חומצה ציאנית. לפיכך אסור לאכול כמות מרובה של שקדים מרים. זה היה סתם להפחיד... שקדים, ובעיקר מהזנים התרבותיים, הם מאכל בריא מאוד. אז אם אתם בשטח בעונה המתאימה וממש רעבים ועל העצים נותרו רק שקדים מרים, עדיין אפשר לאכול את הקליפה הירוקה שלהם (הפרי). הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומרים מרים, ועל כן הם טעימים לנו יותר. זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ולכן יש להם ערך תזונתי רב.

שרף (seraph) הוא החומר המופרש מהגבעולים ומהגזע של עץ השקד כאשר הוא נפגע. גם עצים אחרים מפרישים שרף, אבל זה של השקד מפורסם בסגולותיו. את שרף השקדים מכירות גם הדבורים, והן משתמשות בו כמרכיב להכנת הפרופוליס. מלבד כל תכונות המרפא שבהן לא נעסוק: השרף משמש להכנת דבק. לוקחים גוש שרף יבש ומוסיפים לו מים. הגוש מתנפח ויוצר מרקם ג'לטיני שמשמש להדביק דפים ותמונות. אם הוא מתייבש, מוסיפים שוב מים והוא חוזר לעצמו.

ליולדות דרוזיות מכינות האימהות תה מקינמון ושקדים מרוסקים. אפשר להתפנק בו לא רק אחרי לידה. את המתכון הבא קיבלתי מניקולאוס מהכפר קיקוס שבקפריסין. לא דל קלוריות, אבל טעים.

שקד מצוי

ורדיים

חומרים:

1 ק"ג שקדים
1/2 ק"ג דבש
1/4 ק"ג סוכר

הכנה:

מכניסים לסיר את כל המרכיבים. מחממים על אש קטנה תוך כדי בחישה למשך עשר דקות. מורידים מהאש, ומפזרים את השקדים על תבנית (אפשר מרופדת בנייר כדי שיהיה קל לנקות). יש להפריד את השקדים זה מזה כדי שלא יידבקו, ולהשאיר אותם באוויר החופשי עד שהם יתייבשו. המהדרין יפזרו שומשום.

עונות איסוף:

ראשית הקיץ, וכל השנה אצל מי שיודע לחסוך.

משקה שקדים

חומרים:

2 כוסות שקדים
4 כוסות מים
1 כוסות סוכר (או לפי הטעם)

הכנה:

משרים את השקדים במים למשך לילה (או במים חמים למשך חצי שעה). לאחר מכן מקלפים את השקדים. הקליפה החומה יורדת בקלות והם נותרים עירומים בלובנם. טוחנים את השקדים עם כוס אחת של מים, מניחים בשקית בד (חיתול ישן מצוין למטרה הזאת) וסוחטים את התסנין החוצה. מוסיפים עוד כוס מים, טוחנים שוב ומסננים, כך שלוש פעמים. חסרי הסבלנות ישתו את המשקה מייד, הדואגים לעתיד יעבירו את הנוזל עם שארית המים והסוכר לסיר, יבשלו כמה דקות, יקררו וישמרו את הסירופ כתרכיז להכנת משקאות לשימוש בעתיד.
וכמובן לא נזרוק את שרידי השקדים הסחוטים, אפשר לשלב אותם בעוגות או עוגיות. או בסלט, למי שמחפש עניין.

עונות איסוף:

אפריל עד יוני. כל מיני השקד הגדלים בר מוגנים על פי חוק, על כן רצוי ליהנות משקדים הגדלים במטעים.

שקדים מצופים בדבש, משקה שקדים

1/2
english flag.png
Logo_RachelEinav_R01-04.png
טלפון:  052-2631645  |   אימייל:  einavr@blue-ecosystems.com  |  רח' הגת 26 זכרון יעקב 3092058