פרי האדמה

השרביטן חיכה הרבה זמן להיכנס לספר שלי, גם מפני שהפירות מבשילים בקיץ לקראת סוף העונה וגם מפני שחששתי. היו אזהרות רעילות, שמעתי מאנשים שונים שהפירות רעילים, שמעתי שהפרי אינו רעיל ורק הזרעים כן, אבל גם מצאתי עדויות שהמין שלנו ואף מינים קרובים נאכלים. ראיתי שהוא אדום ולא עמדתי בפיתוי. ביצעתי את מבחן הרעילות האוניברסלי של הצבא האמריקאי, אם כי באופן מקוצר. המבחן מחייב לטפטף מעט מיץ מתחת לבית השחי (או הברך), ואחרי רבע שעה להניח על השפתיים, אחרי עוד רבע שעה להניח על הלשון (ולא לבלוע), ואחרי עוד רבע שעה לבלוע ולחכות שלוש שעות. בכל שלב שמרגישים בו צריבה או אי נעימות מפסיקים את המבחן. הנציג של משפחת השרביטניים עבר הפעם את המבחן.

השרביטן מכיל את החומר אפדרין שמופק ממנו ונקרא על שמו. אפדרין הוא תרופה עתיקת יומין שבמינונים נמוכים מותר להשתמש בה גם בלי מרשם רופא (לא מומלץ). הוא מסייע בקשיי נשימה ונחשב למרחיב סימפונות, מאחר שהוא גורם להרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה. בשנים האחרונות הפיקו ממנו גם תרופות להרזיה, אבל כמו כל תרופה יש לו גם תופעות לוואי, ועל כן ההמלצה שלי היא חד-משמעית ללכת לרופא. בכל מקרה, ענייננו באוכל ולא בצמחי מרפא. בעקבות שימוש לא מבוקר בצמח אסר ה-FDA האמריקאי בשנת 2004 לייבא אותו כצמח מאכל, למעט השימוש ברפואה הסינית. כל אחד יעשה את ההחלטות שלו. כאשר אוכלים צמחי בר, בניגוד לתרופות המוכנות בבתי חרושת בצורה מבוקרת, אנחנו לא יכולים לדעת מה ריכוז החומר הפעיל בצמח, ויפה מידת הזהירות.

ובכן, מבחן הרעילות שערכתי עבר בהצלחה, אבל לפני שנטעם הנה כמה מילים על הצמח: השרביטן הוא למעשה מאובן חי. הוא שייך לקבוצה של הצמחים חשופי הזרע, שמתחלקת לשלוש מערכות: הציקסניים, האצטרובליים (שעימן נמנים האורנים והברושים) והשבטניים. רוב המינים של המערכות האלו חלפו מהעולם, ואנחנו יודעים על מציאותם רק משרידים מאובנים של חלקי צמח או גרגירי אבקה. רוב המינים של חשופי הזרע פינו את מקומם לצמחים מכוסי הזרע. לעומת זאת, השרביטן שרד את השנים והשינויים והוא איתנו כאן. האצטרובלים הנקביים והאצטרובלים הזכריים (הם אינם ממש פרחים) מתפתחים על צמחים נפרדים, ואנחנו מבחינים בצמחים הזכריים ובצמחים הנקביים כאשר הפרטים הזכריים עשירים באבקנים צהובים, והפרחים הנקביים מבשילים לפירות אדומים המכסים טפח ומגלים את הזרע.

הסוג שרביטן מכיל בסביבות 40 מינים, מתוכם שישה מינים גדלים בישראל, שניים נפוצים יותר - שרביטן מצוי ושרביטן ריסני. לרוב הם מטפסים על צמחים אחרים או על חורבות, ובעונת ההבשלה הארוכה של הפרי מהווים מקור עניין בטבע. לעיתים קרובות רואים ציפורים הניזונות ממנו, הבולבולים ממש מאוהבים בו, ובמקרה אחר מצאתי שיח מכוסה כולו באלפים רבים של פשפשים מהסוג תריסנית ירוקה (Brachynema germarii), בגילים שונים. הבוגרים הזדווגו והצעירים אכלו ואכלו.

השרביטן הוא צמח מטפס, בעל גבעולים רותמיים, דו-ביתי. הפרחים האבקניים ערוכים בקרקפות, אבקן אחד הנושא כמה שקי אבקה. הפרחים הנקביים יושבים בקצות ענפים, וכל פרח נושא ביצית אחת. המעטה הפנימי של הביצית מתמשך בחלקו העליון, דמוי צינור שדרכו נפרש צוף.

השרביטן תלוי בכל שלבי הרבייה בבעלי חיים; גם בהאבקה, אז מבקרים אותו חרקים רבים, וגם בהפצת הפירות. לאחר ההפריה הופכים חפי העטיף למעין קליפה בשרנית. המעטה הפנימי נשאר כקליפה קרומית בגוונים של אדום וכתום, והוא אהוב על בעלי חיים רבים, בעיקר על ציפורים.

לאחר כל אזהרות הרעילות, שכנראה היו מוגזמות אבל ליתר ביטחון בהן להתייחס אליהן, החלטתי לבשל את הפירות (רעלים רבים נהרסים בבישול) ולהכין ריבה. הפרי דביק, ולאחר שהפרדתי את הפירות מהענפים חשתי צורך לנטול ידיים. החלטתי לדחות את הפרדת הגרעינים לאחרי הבישול, אולם גם אז הפרדת הגרעינים התגלתה כמייגעת. את חלקם הפרדתי, ואת חלקם השארתי במרקחה, לאחר שבדקתי שוב וראיתי עדויות רבות באינטרנט שהפירות נאכלים, ולא מצאתי אזהרות מפני הזרעים (למעט האזהרות מפני ריכוזי אפדרין גבוהים). הזרעים גם אינם טעימים. האפשרות הפשוטה היא לסנן את הציפה והזרעים, פחות אלגנטי ופחות דקורטיבי אבל לא פחות טעים, ומתקבלת ריבה ורדרדה.

שרביטן מצוי

שרביטניים

חומרים:

1 כוס פירות של שרביטן
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס מים
מיץ מחצי לימון

הכנה:

מכניסים את כל המרכיבים לסיר, ומבשלים במשך כשלושת רבעי שעה על אש נמוכה עד להתמצקות המרקחת. ההמלצה היא להשתמש רק בציפת הפרי האדומה ללא הזרעים, או לסנן הכול לאחר הבישול.

עונות איסוף:

יוני עד דצמבר.

ריבת שרביטן

1/2
Logo_RachelEinav_R01-04.png
english flag.png
טלפון:  052-2631645  |   אימייל:  Hubeza.books@gmail.com  |  רח' הגת 26 זכרון יעקב 3092058