הסוג תלתן נמנה עם משפחת הפרפרניים (Papilionaceae). כאן המקום לומר את מה שאולי ידוע לכולם: מקור השם תלתן הוא בשלושת העלעלים. העלה של התלתן מכיל שלושה עלעלים, לרוב הם דמויי לב, ועל כן בכל עלה שלושה לבבות. השם הלטיני מרמז על המספר שלוש, והשם העברי, בזיקה לארמית: תלת, שלשה, מילה שקיימת גם בערבית וגם בעברית קדומה. כנראה שלשילוש הזה יש גם יתרונות סביבתיים, כיוון שהסוג נפוץ מאוד בטבע. אבל אולי יש כאן גם סחף גנטי, והשילוש מצליח בעקבות ההצלחה של הסוג.

אצל התלתן הדו-גוני מבחינים בשונות בצבע הפרחים: הפרחים התחתונים של התפרחת הם סגולים והעליונים בהירים, לבנים-ורודים. אצל חלק מהפרטים יש יותר סגול, ואצל חלק יותר בהיר. זו תופעה מוכרת של חוסר החלטיות של הטבע, ויש בוודאי מאביקים שיעדיפו את הסגולים, יש כאלה שיעדיפו את הבהירים ויש שיבחרו את המגוון, וחבל לוותר על כל אפשרות שתגביר את סיכויי הרבייה ואת הסיכוי להעשיר את המגוון הגנטי. הצפיפות של הפרחים בתפרחת ודאי תורמת גם היא לאטרקטיביות.

תלתן דו-גוני הוא מין חד-שנתי שגדל במישור החוף של ישראל, לבנון, סוריה וטורקיה. הגביע של הפרח שעיר והעלעלים מוארכים. העלים העליונים ביותר נגדיים. המין אנדמי למזרח הים התיכון, ובמקומות אחרים בעולם, רוויי תלתנים, לא שמעו עליו. אולי על תלתן דו-גוני לא שמעו, אבל בוודאי שמו לב שבמישור החוף של ישראל יש מינים אנדמיים רבים. עקרונית יש שתי קבוצות של מינים אנדמיים, רליקטיים, שרידיים, שנשארו מתקופה עתיקה שבה היה אקלים אחר, למשל בכור אביב סיני. יש מינים שהם אנדמיים כיוון שהם בתחילת הדרך שלהם; זה עתה נוצרו, זה עתה הופרדו ממין קרוב. תלתן דו-גוני, כך על פי עבודתם של מיכאל זהרי ודוד הלר שפורסמה בספר עב כרס שעניינו הסוג תלתן, קרוב מאוד לתלתן רוסי (Trifolium roussaeanum), מין שאינו גדל בארץ, ובואסיה (Pierre Edmond Boissier) מצא לנכון להכריז עליו כמין חדש למדע בשל כמה הבדלים שהבחין בהם: הפרחים גדולים יותר, שיני הגביע אינן שוות, ועוד כהנה וכהנה סימנים שמי שירצה להתעמק בהם יחפש את הספר. בהערת שוליים ממליצים המחברים על בדיקה נוספת כדי לקבוע אם מדובר במין חדש או בתת-מין. היום הזה כנראה קרב ובא, בעזרת הבדיקות הגנטיות שכיום הן כלי חשוב בידי סיסטמטיקאים.

אוכלים תלתן דו-גוני כמו שאוכלים מינים אחרים של תלתן, למשל תלתן באורז, אורז מלא או אורז לבן, לפי העדפה אישית.