מערכת הירוקיות, סדרת השלוחיתאים (Caulerpales), משפחת הקודיוניתיים (Codiaceae).

ככל הנראה קודיון גוץ (Codium vermilara) הוא המין המתואר בספרות כקודיון טילור (Codium dichotomum Gara = Codium taylorii Silva). לפעמים הם מתוארים כמינים נרדפים, אולם ברוב העבודות ובעיקר באחרונות מבדילים בין Codium vermilara ל- .Codium  taylori 

פירוש השם

השם המדעי של הסוג (Codium) פירושו עור כבשה ואכן המרקם שלו מזכיר בצורתו עור "זמש". השם מרמז על רכות המגע ועל השערות שמסביב לתאלוס. השם העברי מחקה את הצליל של השם המדעי. בעבר כינו  במספר פרסומים בעברית את הקודיון בשם "קטיפנית". עד כה לא הצלחנו לברר בוודאות את מקורו של השם המדעי של המין (vermilara), שפירושו תולעת או תולעני, ייתכן שהשם ניתן לו משום שהוא מזכיר תולעת בצורתו או משום שהפיקו ממנו תרופות נגד תולעים. שמו העברי של המין מתאר את צורת השיח, לרוב נמוך ובעל ענפים קצרים ורחבים.

תיאור

קודיון גוץ הוא אצה זקופה, שיחנית ומעובה, שסעיפיה גליליים וההסתעפויות אינן סדירות (אי רגולריות), לעתים הן דו-קרניות, לעתים קרובות הקרניים אינן שוות בגודלן, ולרוב הן אינן מצויות על מישור אחד. לפעמים מבחינים בפרוליפרציה, דהיינו, ענף צעיר המתפתח על גבי ענף בוגר. קודיון גוץ מתחבר למצע באמצעות מאחז שטוח. במבט מקרוב באמצעות מגדלת, או כאשר הצמח מתבגר, ניתן להבחין בכסות שערות צפופה שמכסה את פני השטח, בדומה לקטיפה.

מידות

הגובה והקוטר של השיח כולו מגיעים עד 10 ס"מ. עובי הענפים עולה על 3 מ"מ.

צבעוניות

לקודיון גוץ גוון ירוק כהה.

סימני היכר מיוחדים

לסוג קודיון מראה ספוגי ומגע קטיפתי המאפשר בנקל לזהות את הסוג. לקודיון גוץ הסתעפויות דיכוטומיות, בדרך כלל בלתי סדירות, והענפים משוטחים. בקודיון גוץ, להבדיל מקודיון מוארך, אורך הסעיפים לאחר ההתפצלות הדיכוטומית שווה פחות או יותר לרוחבם. הגדרה מדויקת נעשית במיקרוסקופ על פי מבנה הרקמה.

בית הגידול

האצה מופיעה בבתי גידול סלעיים וחוליים. ריבוי פרטים של מין זה מלמד לא-אחת על כניסה  של מי-ביוב לים. לעתים קרובות ניתן למצוא קודיון גוץ גם בבורות. בארצות אחרות יש דיווחים על מיני קודיון שנמצאו בעומק, ואולם נראה שהמינים שלנו אינם יורדים עמוק. לרוב הם אינם מכוסים באפיפיטים.

ביולוגיה ורבייה

צבעם של רוב מיני הסוג ירוק כהה, ולכולם מבנה פנימי דומה: במרכז היצע סבך של חוטים דקים, השזורים זה בזה. חוטים אלו הם מסועפים, רב-גרעיניים וכמעט חסרי כלורופיל. מתוך חוטי הציר גדלים סעיפים דמויי שלפוחיות, גדולות ומוארכות. גם השלפוחיות הן רב-גרעיניות, אך הן עשירות מאוד בכלורופלסטים. שלפוחיות אלו, שאורכן כחצי מילימטר עד מילימטר וחצי, הן המשוות לאצה את המראה הקטיפתי.

הקודיון הוא אצה דיפלואידית המתרבה ברבייה מינית בלבד. אברי הרבייה נראים ככדורים זעירים המתפתחים על גבי השלפוחיות. האצה היא דו-ביתית, ותאי המין הזכריים קטנים מהנקביים. תאי המין משתחררים לים כגוש רירי וזה מתפזר מאוחר יותר.

בתנאים של מחסור בחנקן מפתחים כמה ממיני הקודיון סימביוזה עם חיידקים קושרי חנקן היושבים בתוך התאלוס. סימביוזה אחרת היא תוצאה של אכילת הקודיון על ידי רכיכות מסוימות; הכלורופלסטים ממשיכים להתקיים בגוף הפונדקאים ולספק להם אנרגיה במשך חודשים מספר לאחר טריפתם, בתנאי כמובן, שההרביבור נמצא במקום מואר.

עונתיות ותפוצה

בחופינו ניתן למצוא קודיון גוץ במשך כל השנה. נראה שהסיכויים למצוא תאי רבייה טובים יותר בסתיו. המין מצוי באוקיאנוס האטלנטי, באיים הקריביים, באוקיאנוס ההודי ובים התיכון.

כלכלה ופולקלור

מינים רבים של קודיון נאכלים על ידי בני-אדם וכמובן גם על ידי בעלי-חיים ימיים. בצפון-מזרח אסיה משמש הקודיון כתרופה כנגד תולעי מעיים, בעיקר כרץ (Ascaris).

בשל צורתו המיוחדת זכה הקודיון במקומות שונים בעולם בכינויים עממיים שונים כגון: גונב הצדפות (Oyster thief), אצבעות המת (Dead man’s fingers) או איטריות העשב (Spaghetti grass).

פירוט המינים

בחופי הארץ מצויים שני מינים עיקריים: קודיון גוץ וקודיון מוארך (ראו בהמשך). בפרסומים שונים מופיעים שמות נוספים, אך ככל הנראה ברוב המקרים אלו הם שמות נרדפים של  אותם שני מינים. בכמה מקורות מופיעים המינים קודיון גוץ וקודיון מוארך כמינים נרדפים, ואולם להערכתי מצויים בחוף לפחות שני מינים שונים.