סדרת הפוקאים (Fucales), משפחת הסרגסוניים (Sargassaceae).

פירוש השם

השם המדעי של הסוג (Sargassum) מקורו בספרדית ופירושו  אצת ים. השם העברי מחקה את הצליל של השם המדעי.

תיאור

צמחי הסרגסון הם בעלי התמיינות חיצונית ברורה, האצה דומה מאוד בצורתה לצמח עילאי. ניתן להבחין באברים דמויי גבעול ודמויי עלים וכן בשלפוחיות אוויר. בסיס האצה מורחב, דמוי חרוט. הגבעולים והעלים גילדניים ומכוסים זיזים. ניתן להבחין בעורק אמצעי בולט לאורך ה"עלה". השלפוחיות כדוריות, מלאות גזים  ותפקידן להציף את הצמח.

במיקרוסקופ נראה ה"גבעול" כבנוי  משלוש שכבות: בשכבות החיצוניות תאים קטנים עשירים בכלורופלסטים זעירים, ובשכבה האמצעית תאים גדולים יותר. השכבה האמצעית בנויה מתאים מוארכים, המזכירים בצורתם צינורות הובלה של צמחים עילאיים.

מידות

גובה האצה מגיע עד 40 ס"מ ואף יותר. אורך ה"עלים" קטן מ5- ס"מ, מבחינים בשונות רבה בעובי התאלוס.

צבעוניות

הצבע הכללי של הסרגסון הוא חום, הגוונים נעים בין חום-צהבהב בהיר מאוד עד לחום שוקולד-עמוק.

סימני היכר מיוחדים

הסרגסון מתייחד במבנה ה"עלה" וה"גבעול" שמזכירים בצורתם צמח עילאי. שלפוחיות הציפה עגולות, נישאות על עוקצים ואינן שקועות בגבעול. גופי הפרי נישאים על גבעולים נפרדים. קל מאוד לזהות את הסוג.

בית הגידול

הסרגסון נפוץ בתת-כרית, נמצאו פרטים גם בעומקים של 70 מ' ויותר.

ביולוגיה ורבייה

המשפחה מאופיינת בתאלוס בעל תא גדילה (תא אפיקלי) משולש. האצה דו-ביתית. אברי הרבייה נמצאים בתוך ענפים מיוחדים, גליליים או מחודדים, שמסתעפים כמה פעמים, לרוב בהסתעפות דיכוטומית. ענפי הרבייה קצרים ומגיעים בערך עד למחצית אורך התאלוס. רוב הפרטים פוריים, ניתן למצוא אותם כמעט בכל חודשי השנה, אך בסוף הקיץ ובסתיו חלה ירידה משמעותית באוכלוסייה ופרטים רבים נתלשים ונזרקים לחוף. ייתכן שהסיבה נעוצה ברגישותם לטמפרטורות נמוכות המאטות את קצב גידולם.

עונתיות ותפוצה

סרגסון מצוי הוא המין הנפוץ ביותר בחופים. עיקר התפוצה של המין בתת-הכרית, סמוך לקו השפל, מיני הסרגסון רגישים ביותר להשפעות אטמוספריות וכמעט שלא מוצאים מינים הנחשפים לאוויר, זאת למרות שהתאלוס מכוסה בשכבה שומנית המאטה את קצב איבוד המים מהצמח כאשר זה נחשף לאוויר.

מיני סרגסון שונים מהווים חלק גדול מהביומסה העולמית של האצות. ידוע במיוחד "ים הסרגסום" שבאוקיאנוס האטלנטי, ממערב לאפריקה בין קווי האורך35o-20o . המקום קיבל את שמו בשל צמחי סרגסון ענקיים (Sargassum natans) שצפים על פני המים  ומכסים שטחים נרחבים.

כלכלה ופולקלור

בעבודה שנעשתה במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, על ידי פרידלנדר ובן אמוץ, נמצאו חומרים דמויי הורמונים צמחיים (ציטוקינינים) בתאלוס של סרגסון מצוי. לחומרים אלו יכולת לזרז נביטה של צמחים.

הגדרת המינים: 

בסוג סרגסון מתוארים כ150- עד 250 מינים. המינים השונים נבדלים זה מזה בצורת ה"גבעולים", ה"עלים", שלפוחיות הציפה ואברי הרבייה. ההגדרה נעשית בעיקר על פי מקומם של אברי הרבייה על הצמח. צורתן של האצות משתנה כתוצאה מתנאי הסביבה וכדי להגדירן נכונה יש לצפות בגופי הפרי ולבצע חתכי רוחב בתאלוס. פרטים המשתייכים לאותו המין יכולים להיות שונים בגודל וביחס שבין האורך והרוחב של ה"עלים". הרב-צורתיות של היצע, והשונות בין הפרטים היא אולי אחת הסיבות לכך שלעתים קרובות הוגדר אותו מין במספר שמות.

בים התיכון ידועים 5 מינים:

Sargassum vulgare C. Agardh = Sargassum salicifolium Naccari סרגסון מצוי

Sargassum acinarium (Linneaus) C. Agardh

= Sargassum linifolium (Turner) C. Agardh. סרגסון צר עלים

Sargassum trichocarpum  J. Agardh סרגסון שעיר פרי

Sargassum flavifolium Kützing

Sargassum hornschucii C. Agardh

ועוד מין אחדSargassum muticum (Fensholt) Yendo   שהוא פליט תרבות - מין יפני, שגודל בבריכות של חקלאות ימית והשתחרר לים.

המין המתואר ביותר מהים התיכון הוא סרגסון מצוי, Sargassum vulgare C. Agardh, אבל אין ודאות שהוא אכן המין הנפוץ ביותר. בחופינו מצויים לפחות שלושה מינים:  סרגסון מצוי, סרגסון צר עלים (שני המינים הראשונים תוארו גם על ידי אדלשטיין מעומק הים); המין השלישי, סרגסון טריכוקארפום (Sargassum trichocarpum) נאסף על ידי בראש הנקרה והוגדר באיטליה. Sargassum hornschuchii C. Agardh תואר ממצרים ומתורכיה ולכן סביר להניח שיימצא גם אצלנו.